רקע:
ב-19 ביולי 2018 העבירה הכנסת את חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. החוק קבע שמימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית בישראל ייחודי לעם היהודי, העניק לערבית מעמד מיוחד במקום מעמד של שפת המדינה וקבע שהתיישבות יהודית היא ערך לאומי, מבלי לעגן שוויון לכל האזרחים. הזכות לשוויון לא עוגנה במפורש בחוקי היסוד בישראל וההגנה החוקתית עליה נשענת בעיקר על פרשנות השוויון כחלק מכבוד האדם. מצב זה אינו חדש וכך גם האפליה נגד מיעוטים בישראל ובפרט נגד אזרחי המדינה הערבים. אלא שהממשלה ה-37 הביאה את העליונות היהודית והגזענות למרכז הבמה והלגיטימציה הציבורית, בעקבות הברית של ראש הממשלה נתניהו עם הנציגים הפוליטיים של הכהניזם. בהתאם, האידיאולוגיה הגזענית הקיצונית של הרב מאיר כהנא כבר אינה בשוליים, אלא הכתה שורשים עמוקים בפוליטיקה, בכנסת, ברשויות הציבוריות, בתקשורת ובחברה. לאחר השבעה באוקטובר, הכהניזם על גווניו נעשה נחלת הכלל ואינו מוגבל עוד לימין הקיצוני. בנוסף, השתלטות סדר היום הדתי והקיצוני הביאה לפגיעה מהותית בזכויות נשים.
12 ההצעות באשכול זה נועדו לטפל בגזענות ובאפליה על כל גווניה. ראשית, הן מעגנות שוויון מהותי בחוק-יסוד, ומציעות תכנית מקיפה כדי למנוע ולעקור באופן אפקטיבי את השתרשות הגזענות, ובמיוחד את האידיאולוגיה הגזענית הקיצונית של הרב מאיר כהנא ותנועות "כך" ו"כהנא חי", בפוליטיקה, בחברה וברשויות הציבוריות. בנוסף הן מבטלות את חוק הלאום, מעגנות זכות חוקתית להליך הוגן, מגדירות התנהגות גזענית כעבירת משמעת בשירות הציבורי ובמקצועות מורשים, מצמצמות את עילות הסינון של ועדות הקבלה ואוסרות אפליה בטיפול בבקשות לאיחוד משפחות. הן מחייבות התייחסות לשוויון בהליך החקיקה ובפרט בדיקה של ההשפעות של כל דבר חקיקה על השוויון המגדרי ומחזקות זכויות נשים לשוויון באמצעות ייצוג הולם של נשים בחברות ציבוריות וביטול האפשרות להפרדה מגדרית במוסדות לימוד אקדמיים. התכלית המשותפת היא שלילת כלים שמאפשרים לרוב ולרשויות המדינה להפוך זהות לאומית, מוצא, או מגדר לבסיס לחלוקה בלתי-שוויונית של זכויות, הטבות או הגבלות.